מחלות נפש בראי ההומאופתיה

תמצית: מחלות נפש בראי ההומאופתיה
ד"ר אורית ונטורה-חן
תפיסת החולי: המאמר מציג את מחלות הנפש כ"מחלות מקומיות" שבהן הכוח הוויטלי מסיט חולי גופני קטלני לעבר הנפש כדי להגן על האדם מכיליון. מחלת הנפש מאופיינת בפיצול ושסע בעצמיות המטופל.
גישה אינטגרטיבית: הטיפול המומלץ משלב הומאופתיה ופסיכותרפיה הוליסטית. הכותבת מציגה את הטיעון שבעוד שההומאופתיה מטפלת במקור האנרגטי, הפסיכותרפיה מסייעת בהסרת "מכשולים לריפוי" ובאינטגרציה של חלקי הנפש.
סיווג סיבות החולי: הטיפול מותאם לשלושה סוגי גורמים:
סיבות פנימיות-דינמיות: דורשות טיפול אנטי-מיאזמטי עמוק.
סיבות משלהבות: (טראומה) דורשות רמדי אקוטית לצד טיפול כרוני.
סיבות משמרות: (סביבה פוגענית) דורשות שינוי התנהגותי או סביבתי להסרת המכשול.
מתודולוגיה טיפולית: במצבים נפשיים קשים ו"חד-צדדיים", נעשה שימוש בדילולים גבוהים ובמתן תכוף של רמדיס משתנות, במטרה לעקוב אחר הטוטאליות המשתנה תדיר בשל הפיצול של המטופל.
מדדי הבראה: תהליך הריפוי נחשב לנכון כאשר החולי נע מהנפש בחזרה לגוף (הופעת סימפטומים פיזיים) וכאשר המטופל נע ממיאזמות הרסניות (סיפיליטית/סיקוטית) לעבר המיאזמה הפסורית, המיוצגת לעיתים קרובות על ידי הרמדי Sulphur.
מטרת העל: איחוי הפיצול והשגת אחדות ולכידות של הגוף והנפש.